פִּיסְקָא. נְכָסִין שֶׁאֵין בָּהֶן מְעִילָה. דְּתַנֵּי. הַנְּכָסִין הַלָּלוּ נִיקְנִין עִם נְכָסִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מְעִילָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי הִיא. דְּתַנֵּי. וּמָעֲלָה מַעַל בַּי֨י. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. לְהָבִיא קֳדָשִׁים קַלִּין. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. לְהָבִיא אֶת הַשְּׁלָמִים. אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסַאי אוֹמֵר. לֹא הָיָה בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר אֶלָּא עַל הַבְּכוֹר בִּלְבַד. וּמַה בֵינֵיהוֹן. מָאן דָּמַר שְׁלָמִים כָּל שֶּׁכֵּן מַעֲשֵׂר. וּמָאן דָּמַר מַעֲשֵׂר הָא בְּכוֹר לֹא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֶחָד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֶחָד קֳדָשִׁים קַלִּין. קֳדָשִׁים שֶׁחַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בָּעֲמִיתוֹ וְכִיחֵשׁ. 5b וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּי֨י וְכִיחֵשׁ. רַב הוּנָא אָמַר. אֶחָד קֳדָשִׁים כְּשֵׁירִין וְאֶחָד קֳדָשִׁים פְּסוּלִין. קֳדָשִׁים שֶׁחַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן אֲפִילוּ הֵן לַי֨י קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בָּעֲמִיתוֹ וְכִיחֵשׁ וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בָּאַחֵרָיוּתֶן קוֹרֵא אֲנִי בָהֶן בַּי֨י וְכִיחֵשׁ וְלֹא בָּעֲמִיתוֹ וְכִיחֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דתני הנכסין הללו וכו'. לא נמצא זה לא במתני' ולא בברייתא ולא דין בשום מקום והך נקנין אינו לשון קנין כדאמרינן בעלמא אלא ל' נמשכין ונקנין וה''פ דהש''ס מתמה על דקתני במתני' נכסים שאין בהן מעילה חייבין בנזק ואמאי הא עכ''פ קדשים הן. וזהו דפריך דתני נכסים הללו במתני' שאין בהן מעילה ושייך בהן תשלומי נזק והלא ניקנין ונמשכין הן עם נכסים שיש בהן מעילה וכלומר דמאי שנא נכסים שאין בהן מעילה והן קדשים קלים מנכסים שיש בהן מעילה והן קדשי קדשים סוף סוף תרווייהו קודש הן וקרי ביה רעהו ולא של הקדש. והיותר נכון דגרסי' עם נכסין שאין בהן מעילה וכלומר דתליא נמי הכי דנכסים הללו של נזקין נקנין לחיוב דוקא עם נכסים שאין בהן מעילה ותוספתא היא בריש פ''ק:
ולא בעמיתו וכחש. כלומר שאינו מקיים בהן בעמיתו וכחש ואין נשבעין עליהן:
אפי' הן לה'. כלומר שהן קדשי קדשים ואפי' עכשיו פסולין הן מעיקרא כולו לה' קאי ואפילו הכי הואיל וחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכחש:
אחד קדשים כשירין ואחד קדשים פסולין. רב הונא מפרש לדברי ר''ש דהא דקאמר סתם דברים שחייבין באחריותן לומר שאין חילוק בין קדשים כשירין לקדשים פסולין בזה שהדבר תלוי אם הוא חייב באחריותן אבל בקדשים קלין ס''ל דלעולם קרינן בהו בעמיתו ואפילו אינו חייב באחריותן וכרבי יוסי הגלילי:
קורא אני בהן בה' וכחש. כלומר ולא בעמיתו וכחש לפי שאינן שלו ואין נשבעין עליהן:
ושאינו חייב באחריותן. שאמר הרי זו:
קורא אני בהן בעמיתו וכחש. הך קרא בשבועת הפקדון כתיב ודיניה ג''כ כשבועת הדיינין בזה דמיירי התם. וקאמר דאם הוא חייב באחריותן קורא אני בהן שפיר בעמיתו וכחש ונשבעין עליהן:
קדשים שחייבין באחריותן. שאמר הרי עלי ואם מתו או נגנבו חייב באחריותן:
ר''ש אומר אחד קדשי קדשים וכו'. הש''ס מפרש לדברי ר''ש שאין חילוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים לדידיה בהאי דינא:
ומאן דאמר בכור הא מעשר לא. דלגבי בכור מעשר חמור הוא דבכור נמכר הוא תם חי ובעל מום חי ושחוט ומעשר איכו נמכר כלל כדתנן בפ''ק דמעשר שני:
מאן דאמר שלמים כ''ש מעשר. דהמעשר נמי קרב שלמים אבל אין דינו כשאר שלמים שהן טעונין סמיכה ונסכי' ותנופה חזה ושוק משא''כ במעש' ואם שאר שלמים ממונו הוא כ''ש מעשר:
ומה ביניהון. דע''כ אבא יוסי דקאמר על הבכור בלבד לא לאפוקי שלמים אתא דהשתא בכור שקדוש מרחם ממונו הוא שלמים מיבעיא:
להביא את השלמים. קדשים קלין דקאמר ר''י הגלילי בשלמים קאמר:
להביא קדשים קלין. דכתיב בה' להביא אם הפקיד בהמ' קדשים קלים אצל חבירו וכפר ונשבע והודה משלם קרן וחומש ואע''ג דבקדשים אין נשבעין עליהן כדאמרינן בשבועות בקדשים קלין נשבעין דקרי' בהו בה' וכחש בעמיתו וכחש:
דתניא ברייתא ומעלה וגו'. בספרא פ' ויקרא גבי שבועות פקדון כתיב נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון וגו':
רב יהודה וכו'. כלומר דמתני' דשמעינן דמחייב קדשים קלים בנזק דר' יוסי הגלילי הוא דשמעינן ליה דס''ל קדשים קלין ממון בעלים הן:
רבי שמעון אומר וכו'. מילתיה דר''ש הוא בשבועות בפ' שבועת הדיינין דתנן התם ואלו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים וכו' וההקדשות ר''ש אומר קדשים שחייבין באחריותן נשבעין עליהן ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן ואיידי דדריש לה מהאי קרא דלעיל מייתי ליה הכא:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָצֵר הַשּׁוּתָפִין חַייֶבֶת. אָמַר רִבִּי יָסָא. וַאֲנָא דְאַייְתִיתָהּ מֵהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. אַרְבָּעָה כְּלָלוֹת הָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר בִּנְזָקִין. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לְנִיזָּק וּלְמַזִּיק כְּגוֹן פוּנְדָקֵי וַחֲצַר הַשּׁוּתָפִין וּכְיוֹצֵא בָהֶן. עַל הַשֵּׁן וְעַל הַרֶגֶל פָּטוּר. עַל הַנְּגִיחָה וְהַנְּגִיפָה וְהַנְּשִׁיכָה וְהָרְבִיצָה וְעַל הַבְּעִיטָה וְהַדְּחִייָה אִם תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִייָה. לַנִּיזָּק וְלֹא לַמַּזִּיק חַייָב בַּכֹּל. לַמַּזִּיק וְלֹא לַנִּיזָּק פָּטוּר מִן הַכֹּל. וְהַכֹּל מוֹדִין בְּשֶׁאֵין רְשׁוּת לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה כְּגוֹן בִּקְעָה וּרְשׁוּת הָרַבִּים וּכְיוֹצֵא בָהּ. עַל הַשֵּׁן וְעַל הַרֶּגֶל פָּטוּר. עַל הַנְּגִיחָה וְעַל הַנְּגִיפָה וְהַנְּשִׁיכָה וְהָרְבִיצָה וְהַבְּעִיטָה וְהַדְּחִייָה תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועל הנגיחה וכו'. אפילו לר''ט תם משלם ח''נ ומועד משלם נזק שלם מן העליה:
והכל מודים. ר' טרפון וחכמים דלא פליגי אלא בקרן ובחצר הניזק וכן בחצר השותפין אבל בקעה ורה''ר וכיוצא בה שאינה של שניהם הכל מודי' דעל השן ורגל פטור ודלא כרשב''א משום ר' מאיר:
ואנא דאייתיתה מהדא דתני ר' הושעיה. לפי שר' יוחנן סתם דבריו וקאמר חצר השותפין חייבת פירש ר' יסא דבריו ואמר אני למדתי במה הוא אומר חייבת וכחכמים דלקמן. וחסר כאן בבא דאין רשות לזה ולא לזה וכן חסר דברי חכמים וה''ג בתוספתא. ארבעה כללים היה רשב''א אומר בנזקין כל מקום שיש רשות לניזק ולא למזיק חייב בנזק שלם למזיק ולא לניזק פטור מן הכל לזה ולזה כגון חצר השותפין והבקעה על השן ועל הרגל פטור על נגיחה ועל נגיפה ועל נשיכה ורביצה ועל בעיטה מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק כל מקום שאין רשות לא לזה ולא לזה כגון חצר שאינה של שניהן על השן ועל הרגל משלם נזק שלם על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה מועד משלם נ''ש ותם משלם ח''נ ר''א ור''ש אומרים ר' טרפון היה אומר על הכל משלם נ''ש וחכמים אומרים על השן ועל הרגל משלם נזק שלם על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה מועד משלם נ''ש ותם משלם ח''נ. ע''כ בתוספתא. והשתא היינו דקאמר ר' יסא שלמד מהאי ברייתא במאי קאמר ר' יוחנן חצר השותפין חייבת על השן ורגל. הוא דקאמר וזהו כחכמים דר' טרפון דודאי הא דמחייב ר' טרפון על הכל בחצר הניזק הוא וכן בחצר השותפין דהוי כחצר הניזק אם היא מיוחדת לשניהן לפירות אלא דר' טרפון מחייב בה אפילו על הקרן דס''ל משונה קרן בחצר הניזק נ''ש משלם ועלה קאמרי חכמים דעל השן ורגל הוי כחצר הניזק ונ''ש משלם ועל הקרן לעולם הוא שוה דבכל מקום תם משלם ת''נ ומועד נזק שלם:
פִּיסְקָא. נְכָסִים שֶׁהֵן שֶׁלִּבְנֵי בְרִית. פְּרָט לְשׁוֹר שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּגַת לְשׁוֹר שֶׁלְּנָכְרִי. מִנְּכָסִין הַמְיוּחָדִין. וְלֹא מִנִּכְסֵי הֶפְקֵר. חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיוּחֶדֶת לַמַּזִּיק שֶׁהוּא פָטוּר. נוֹהֲגִין הֵן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אִילּוּ תַנָּא. חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיוּחֶדֶת לַמַּזִּיק וְשָׁתַק. הָיִיתִי אוֹמֵר. אֶחָד חָצֵר שֶׁלַּשּׁוּתָפִין וְאֶחָד חָצֵר שֶׁאֵינָהּ לִשְׁנֵיהֶן חַייֶבֶת. וְלָמָּה תַנָּא. נוֹהֲגִין הֵן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק. אֶלָּא זֶה שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן דְּתַנָּא. חוּץ מֵרְשׁוּת הַמְיוּחֶדֶת לַמַּזִּיק. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁהֵן נוֹהֲגִין בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק. וְלָמָּה תַנָּא. נוֹהֲגִין הֵן בִּרְשׁוּת הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק. אֶלָּא לְהוֹצִיא חָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁלִּשְׁנֵיהֶן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי חָצֵר שֶׁלַּשּׁוּתָפִין חַייֶבֶת וְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ לִשְׁנֵיהֶן פְטוּרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ חָצֵר שֶׁאֵינָהּ לִשְׁנֵיהֶם חַייֶבֶת. מָאן דָּמַר חָצֵר שֶׁלַּשּׁוּתָפִין חַייֶבֶת וְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ לִשְׁנֵיהֶן פְטוּרָה. 6a דִּכְתִיב מֵיטַב שָׂדֵהוּ. וּמָאן דָּמַר. אֲפִילוּ חָצֵר שֶׁאֵינָהּ לִשְׁנֵיהֶן חַייֶבֶת. דִּכְתִיב וּבִיעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר. מִכָּל מָקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומ''ד חייבת. דייק ליה מדכתיב ובער בשדה אחר מ''מ כלומר דעכ''פ שדה אחר קרינן ביה דלאו רה''ר היא:
דכתיב מיטב שדהו. הך קרא בתשלומין הוא דכתיב ודריש לה הכי מדלא כתיב מיטב שדה ישלם ש''מ דאשדה דלעיל קאי שדהו של הניזק או אם היא חצר של שותפין שפיר נמי קרינן ביה שדהו שהרי יש לו חלק בה ולהוציא חצר שאינה לשניהן ואם הכניס שם פירותיו פטור בה על השן ורגל דלא קרינן ביה שדהו:
א''ר יוסי מכיון דתנא וכו'. ר' יוסי פליג על ר' ירמיה וס''ל כהך תנא דלקמיה דחצר שאינה לשניהן פטור ורשות הניזק והמזיק דקתני בדוקא קתני להוציא חצר שאינה לשניהן:
אלא זה שומר חנם וכו'. הא דקתני רשות הניזק והמזיק בתשלומין בהכי איירי שמסרו לשורו לא' מן אלו הד' שומרים והוזק מן שורו של שומר ולהכי קרי ליה רשות הניזק והמזיק שהרי ברשותו מסרו לו וקבל עליו שמירתו וקמ''ל דמסתמא קבל עליו שמירת נזקיו ושמירת גופו ואם הוזק משורו חייב השומר בתשלומין כל א' מהן לפי דינו:
ולמה תנא. וא''כ למה לי תו למיתני רשות הניזק והמזיק בתשלומין כיון דלא ממעיט ליה חצר שאינה לשניהם:
הייתי אומר אחד חצר וכו'. כלומר דודאי דיניהן שוה דבין בחצר של שניהן ובין בחצר שאינה של שניהן חייב בה על הנזק דלא ממעט התנא אלא המיוחדת למזיק לחוד משום דא''ל תורך ברשותי מאי בעי:
ושתק. ותו לא הוי תני ורשות הניזק והמזיק בתשלומין:
חוץ מרשות המיוחדת וכו'. ומפרש הש''ס דה''ק חוץ מרשות המיוחדת למזיק שהוא פטור בה אבל נוהגין הן הנזקין ברשות הניזק והמזיק:
שנגח לשור של עכו''ם. דרעהו כתיב ולא מנכסי הפקר אם נגח שור של הפקר לשורו וקדם אחר וזכה בו פטור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source